שוורץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפני תביעה שהוגשה מלכתחילה כתביעה לבית משפט לתביעות קטנות כנגד הנתבעת – הראל חברה לביטוח, בגידרה ביקש התובע לאכוף על המבטחת, הראל חברה לביטוח, לבצע שינויים שדרש על דרך שינוי שם מוטב, "אך ורק למרכיב ביטוח החיים" בפוליסת ביטוח חיים "למקרה מוות נטו".

לשון אחרת, כפי שניסח בתביעתו המקורית, ביקש שינוי מוטב למקרה מוות לבנק מזרחי טפחות – שינוי שסירבה הראל חברה לביטוח לבצע לטענתו.

בנוסף עתר לחייב את הראל חברה לביטוח לשלם לו פיצוי בסך של 1 ₪ סכום סמלי בגין עוגמת הנפש והפרת זכותו או כל סכום אחר שימצא בית המשפט לנכון.

כאמור, התביעה הוגשה מלכתחילה בבית משפט לתביעות קטנות ונדחתה. על פסק הדין לדחייה הוגש ערעור. בעקבות החלטת הערעור, הסכימו הצדדים כי התביעה תידון כתביעה לצו עשה בסדר דין רגיל.

ביום 20.12.2010, הגיש התובע בקשה "למתן החלטה בעניין המשך הליכים" בגידרה הודיע כי סיים את היחסים עם בנק מזרחי טפחות בע"מ. עקב כך "נגמר צורך לקבוע את בנק מזרחי טפחות בע"מ כמוטב לפוליסת ביטוח מנהלים". כפי שרשם, הרי שבנסיבות אלה מתייתר הדיון בבקשה להורות לנתבעת לרשום את בנק מזרחי טפחות בע"מ ב-"מוטב בקביעה בלתי חוזרת", בפוליסת ביטוח מנהלים, אלא שביקש כתובע, "לפסוק בעניין העקרוני" גרידא, האם הייתה חובה על הנתבעת לפעול כבקשתו.

לשון אחרת, התובע, הגם שתביעתו נקבעה בפניי לדיון כתביעה לצו עשה, הודיע כי שוב אין הוא מעוניין בצו עשה כאמור, אלא שמבקש הוא הכרעה בשאלה התיאורטית גרידא.

תביעה לסעד תיאורטי

בכגון דא נפסק:

"בית משפט זה קבע כבר בעבר כי:

"בדרך כלל לא נידרש לשאלות אשר שוב אינן דרושות לצורך ההתדיינות הקונקרטית, גם מקום שהן עשויות לעלות שוב בעתיד בהקשרים אחרים, וזאת למעט במצבים חריגים בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק במתן הכרעה עקרונית גם מקום שהיא שוב אינה נדרשת להתדיינות הפרטנית" [רע"א 202/05 מנהל השירותים הוטרינריים נ' גולדשטיין ([פורסם בנבו], 14.6.2005)]. "

ברע"א 10444/09, פהד פחל נ' קצין התגמולים, סעיף 8 לפסק הדין

כבוד השופט י' דנציגר

כמו כן ראו את פסק דינה של כבוד השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 202/05 מנהל השירותים הוטרינריים נ' גולדשטיין ([פורסם בנבו], 14.6.2005)]. סעיף 5 לפסק הדין:

" כלל הוא מלפנינו, כי דרך כלל לא נידרש לשאלות אשר שוב אינן דרושות לצורך ההתדיינות הקונקרטית, גם מקום שהן עשויות לעלות שוב בעתיד בהקשרים אחרים, וזאת למעט במצבים חריגים בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק במתן הכרעה עקרונית גם מקום שהיא שוב אינה נדרשת להתדיינות הפרטנית (ד"נ 3/58 שר האוצר והמסחר והתעשיה נ' אניות מיכל ומשא פד"י י"ב 1849, 1854 בג"צ 3269/95 כץ נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים, פד"י נ(4) 590)." (פורסם בנבו)

לסיכום – מאחר וכל שנותר להכרעה, לבקשתו של התובע, הוא דיון בבקשה לסעד תיאורטי, אני דוחה את התובענה.

למעלה מן הדרוש, אבהיר כי התובע, הגם שהסתמך על פוליסת ביטוח חיים מסוימת שהתנהלה על שמו אצל הנתבעת, לא צירף את תנאי הפוליסה, כל זאת למרות שהסתמך בטיעוניו על חוק חוזה ביטוח. לאמור, את חוזה הביטוח גופו לא צירף. גם מסיבה זו היה מקום לדחות את התובענה , מאחר והתובע לא הוכיח את תנאי חוזה הביטוח המסוים נשוא תביעתו, והכול בשים לב לטיעוני הנתבעת בכתב הגנתה.

אשר על כן דוחה התובענה. מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעת בסך של 2,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום לצדדים.

ניתן היום, ד' שבט תשע"א, 09 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.